תנ"ך על הפרק - שמואל א יח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל א יח

250 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑דויאהבווַיֶּאֱהָבֵ֥הוּיְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙לשורלָשִׁ֣ירוְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙באלפובַּאֲלָפָ֔יווְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃וַיְהִ֥י שָׁא֖וּלעוןעוֹיֵ֣ןאֶת־דָּוִ֑ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח רוּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים ׀ רָעָ֤ה ׀ אֶל־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם ׀ בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־הָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכָל־דָּרְכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַֽיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גָר מִפָּנָֽיו׃וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ וִיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד כִּֽי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִּ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃וַיְהִ֗י בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עָרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עָרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י ׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד. על פי הפשט שידע שהוא בן ישי המפורסם בקדושה וחסידות וה' עמו שבאה תשועת ישראל על ידו. וגם שיקח אחותו כמו שנדר אביו לזה ויאהבהו כנפשו. והרמ"ע ז"ל משם מהר"י סרוק ז"ל כתב כי דוד בחינת הלל ויהונתן בחינת שמאי. ולכן אמרו על דוד שהלכה כמותו בכל מקום כמו הלל עכ"ד והיה עניו כהלל ולכך אהבו יונתן דגם שבא על ידו התשועה הגדולה הוא היה מקטין עצמו והענוה אזור חלציו. ודייק הכתוב לומר ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד לומר שלא היה אהבה גופנית רק היה אהבה לשם שמים כי ראה שה' עמו ובאה תשועה גדולה שלא כדרך טבע כלל והיה נס מופלא בפרסום גדול וראה ענותנותו הגדולה כי בזה שכינה שורה עליו. ולכן נפש יונתן הטהורה נקשרה בנפש דוד לשם שמים וזהו מה שמזכיר הכתוב. מלבד הנוגע לגוף שיקח אחותו. ויתן חינו שהוא יפה עינים וטוב רואי. וגם כי יש לסמוך עליו במלחמה. אמנם הכתוב בא לומר מצד רוחניות שהוא העיקר ופוטר את הטפלה שהוא אהבה גופנית: ויקחהו שאול ביום ההוא. אפשר שהקדים הכתוב ענין זה. הגם שנראה שקדם לזה ענין הנשים המשחקות שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו שהיה בשוב דוד מהכות הפלשתי מיד. מפני דשאול חרה לו מאד. ואם אח"ך היה כותב פסוק זה ויקחהו שאול הייתי סובר שלקחו שאול שיהיה מזומן אצלו להורגו. לכן הקדים זה הכתוב לומר שזה היה לטובה ולא חשב לרעה רק שראה אהבת יהונתן עמו דבר פלא וגם שיתן לו בתו ואינו נכון שתנשא לרועה צאן: נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה. אפשר דמלבד שזה יתרון גדול לדוד על חד עשר. עוד בה דבמזמור יושב בסתר שהוא מי"א מזמורים שאמר משה רבינו ע"ה אמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. אלף מצד שמאל. ורבבה מצד ימין ורמז לשאול ליד כהה. ולדוד ליד ימין. ושמעתי מהרב המובהק החסיד ועניו כמהר"ר משה מזרחי ז"ל שהיה מפרש דהכי פירוש הכתוב לדוד נתנו רבבות ואין אני מצטער על זה אדרבא יוסיפו לו שבח וזהו ועוד לו. אמנם כמו הצער עלה על המלכות שישאר לי ולא לו וז"ש אך המלוכה עכ"ד ואפשר דהקפיד על שלא אמרו הכה שאול המלך באלפיו שאם היו אומרים כן לא היה לו צער אבל עתה הזכירו שניהם בשמם כאלו הם שוים במדרגתם ובמהותם. ונוסף על זה עד דוד הגדיל ברבבות וז"ש נתנו לדוד הרבבות וכו' ועוד לו יוסיפו לו שבח. אך המלוכה שהיה להם לומר המלך שאול. ואחרי כתבי ראיתי שכן פירש הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב ז"ל הביאו הרב כלי יקר ז"ל עלץ לבי שכיונתי לדעת גדול: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. פירשו כת הקודמין במ"ש המקובלים שהלומד מקרא משנה תלמוד קבלה יאירו בו ד' אותיות שם המיוחד הוי"ה ברוך הוא. וז"ש ויהי דוד לכל דרכיו משכיל בכל חלק הלימוד שהיה עוסק בתורה במקרא במשנה בתלמוד ובסתרי תורה ולכן היו מאירים בו ד' אותיות הוי"ה ברוך הוא וזהו שאמר וה' עמו שם הויה ברוך הוא שמאירים בו ד' אותיותיו. ואפשר לומר במשז"ל וה' לקח הוא ובית דינו וז"ש ויהי דוד לכל דרכיו בין בעניני הגוף בין בעניני הנפש משכיל וכל מעשיו לש"ש ולכן זכה שאף מדת הדין היה עמו בכל להטיב לו וז"ש וה' הוא ובית דינו עמו. ואפשר עוד לרמוז כי ס"ת ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו בגימטריא הוי"ה אדני שכל עניניו ליחד קב"ה ושכינתיה. והנה לכל דרכיו דרכו כתיב דרכיו קרי אפשר דרמז דהוא תפס מדת הענוה בקנין גמור ורז"ל אמרו ודוד ואנשיו הולכים בדרך בדרך ענוה וזה רמז לכל דרכו שהיא הענוה הנקראת דרך משכיל שכל פינות שהיה פונה לאחוז בענוה בשלימות ועי"ז זכה לכל דרכיו רבים כי לו שלם בכל דבענוה אמיתית זוכה בכל: וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם. פירוש וכל ישראל אפילו שבט בנימין דשאול המלך משבט בנימין ויהודה בפרט דדוד בא משבט יהודה כלם אוהבים אותו כי בזה נתמלא רצונם ששאלו מלך לצאת ולבא לפניהם ובדוד נתקיים מחשבתם. מפרשים. ואפשר שדקדק הכתוב לומר אוהב לשון יחיד כי ישראל ויהודה כלם היו לאחדים כאיש אחד לאהוב את דוד בלב שלם. שוב ראיתי מ"ש הרב כלי יקר ז"ל ובכלל דבריו דברי אלא שהרב צידד עוד והאריך ע"ש: מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל וכו'. אפשר כי בחכמה יסד אר"ש דאמר לשון זה כי שאול יסבור דגם משפחתו אינה חשובה להתחתן במלך כמו שפירשו המפרשים ז"ל דמי אנכי ומי חיי מוסב תיבת מי על המשפחה גם כן. וזה לכבוד שאול כי מלך הוא. אך לכבוד אביו דמלבד חיובו מצד שהוא אביו. הנה צורף שהוא עליון וקדוש נכנס ויוצא באוכלוסא מד' שמתו בעטיו של נחש והוא בא משבט יהודה וממשפחת פרץ ובועז ועובד וא"כ אביו ומשפחתו הם מן הרמתי"ם. לכך לא אמר ומי משפחת אבי. ולכך אמר לישנא דמשתמע לתרי אנפי וזה דאשתקי"ל מילוליה בשקל הקדש לכבוד המלך ולכבוד אביו ומשפחתו: ואנכי איש רש ונקלה. אפשר דרמז לו שהוא הבטיח להעשירו עושר גדול ולא קיים: שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד. אפשר דרמז הכתוב שהיו מחשיבין אותו כשאול שהוא המלך וכן וייקר גימטריא כוש שהוא שאול כמו שאמרו רז"ל על פסוק על דברי כוש בן ימיני שהוא שאול שהיה משונה במעשיו לשבח וכן היה דוד בעיניהם משונה במעשיו לשבח כמו שאול המלך ע"ה. ודרך רמז ואסמכתא לבר מגוף הענין. רמז באומרו וייקר שמו מאד כי שם דוד מורה יחוד שלם אות ד' למ' ואות ו' ז"א ואות ד' נגד ד' מוחין ואות יוד בכח רמז למוחין דאבא ואחר שהיה דוד בג"ע עזרא כתב מלא יוד בסוד אחותי בת אבי וזה רמז הכתוב וייקר שמו מאד וגם בזה רמז שם מ' ו' ז"א יחוד קבה"ו ותקן אדם הראשון שהיה גלגולו וזהו מאד אותיות אדם וא"ש ההי"ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך